זה לא שמשעמם לי, אבל- סרטי אקשן וחיי-נצח קוונטיים

אחד מהנושאים שהכי מעסיקים אותנו- את המין האנושי כולו- הוא מוות. העיסוק יכול להיות סביב הפחד ממוות, מה קורה לאחר המוות, הרומנטיקה שבמוות, או העיסוק המרכזי סביב המוות: איך להימנע ממנו. השאלה הזו נמצאת בתודעה הקולקטיבית שלנו כבר אלפי שנים, ודוחפת את האנושות למקומות אפלים ומוזרים- רצח, פולחנים מוזרים, קולונסקופיות. חלום חיי-הנצח מופיע שוב ושוב בכל דת או תרבות, בספרים, בסרטים ובשירים. אלפי אלכימאים בזבזו את חייהם בניסיון לייצר את אבן-החכמים (כן, כמו הארי פוטר. לא, ג’יי קיי רולינג לא המציאה את המושג), שבין השאר תעניק ליוצרה את “שיקוי החיים”, שיאפשר חיי-נצח. אם רק היינו יכולים לחזור בזמן ולספר להם שהצלחנו להעניק חיי-נצח לכמה אינדיבידואלים ברי-מזל..!

אני רואה את ארשת הבילבול על פנייך, קורא היפוטתי. אני יסביר: אכן ישנם כמה אנשים, יחידים ומיוחדים, שזכו במתנה הנחשקת: חיי-נצח. או לפחות ככה זה נראה. מי הם אותם יחידי-סגולה? גיבורי סרטי אקשן, כמובן. אחרת- איך ג’ון מקליין היה שורד ארבע סרטים שבכל אחד מהם בזבזו עליו מספיק תחמושת כדי לחמש צבא בינוני? זו בדיחה כל כך ישנה שהיא כמעט קלישאה- גיבור האקשן שאיכשהו חומק מכל היריות, הורג כמה אלפים של שומרים חמושים (שמן הסתם היו צריכים לעבור סידרת אימונים מפרכת כדי להשיג את המשרה המבוקשת בתור שומר/חייל/טרוריסט של איזה מדען מרושע/דיקטטור/ארכי-טרוריסט) ומציל את הבחורה, או את העולם. בעולם של סרטי האקשן הגיבורים פשוט לא יכולים למות, לא משנה כמה הסיכוי שלהם לשרוד נראה קלוש.

אבל מחה את הגיחוך מעל שפתייך, קורא היפוטתי! קלישאת גיבור סרט האקשן נפתרה בעזרת… המדע! אבל כדי להסביר לכם איך מדענים מסבירים את “משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים”ֿ, קודם צריך להביא קצת רקע על תורת הקוונטים. לא ציפיתם לזה, הא? טוב, אולי אם קראתם את הכותרת. בכל אופן, תורת הקוונטים, או מכניקת הקוונטים, היא (בגדול) תורה פיזיקלית שעוסקת בחלקיקים ממש ממש ממש קטנים. מדענים גילו שכשמסתכלים על חלקיקים יותר ויותר קטנים, בשלב מסויים חוקי הפיזיקה הנורמאלים פשוט מפסיקים לעבוד. מדובר על תופעות ממש מוזרות: חלקיקים יכולים להיות גם גל וגם חלקיק, חלקיק יכול להימצא בשני מקומות או לנוע בשני כיוונים בבת-אחת, ושני חלקיקים יכולים להיות קשורים אחד לשני בלי שום קשר פיזי ביניהם. נשמע הזוי, לא? ללא ספק זהו אחד התחומים המוזרים ביותר של המדע המודרני. בעקבות המחקר בתחום הזה אינשטיין בכבודו ובעצמו פלט בתסכול “אלוהים לא משחק בקוביות!” וטבע את הביטוי המוכר. אבל בואו ונתרכז רק בחלק אחד מכל זה: ברמה הקוונטית, חלקיקים מסויימים נעים בשני כיוונים בבת-אחת. כלומר, אם ברוח חג החנוכה נעמיד סביבון על החלקיק, לכאורה הוא אמור להסתובב לשני הכיוונים ביחד, או לחלופין לא להסתובב בכלל. במציאות, כמובן, הסביבון יסתובב לאחד הכיוונים, אבל באופן אקראי לחלוטין- אין שום דרך לחזות מראש את כיוון הסיבוב. אגב, אני חושב שראיתי את ההיגיון בוכה בפינת החדר בתנוחה עוברית, אם מישהו רוצה לנסות לנחם אותו זה יהיה מצויין.

בכל אופן, ישנה תאוריה שגורסת שלא ניתן לחזות את כיוון סיבוב הסביבון מכיוון שהסביבון לא יסתובב לכיוון אקראי אחד, אלא הוא יסתובב לשני הכיוונים… רק שכל אחד מכיווני הסיבוב יהיה ביקום אלטרנטיבי. ואם לנו נראה שהסביבון מסתובב בכיוון השעון, קיים יקום אלטרנטיבי שבו נראה לנו שהסביבון מסתובב נגד כיוון השעון.

אני חושב שההיגיון הבריא בדיוק קפץ מהחלון.

לתאוריה קוראים פירוש העולמות המרובים (Many World Theory או Many Worlds Interpertation), או MWI, והיא הוצעה על ידי אדם בשם יו אוורט. ההשלכות המרחיקות לכת של תאוריה זו הן שכל מה שאי-פעם יכל לקרות, קרה באחד מאינסוף העולמות הקיימים במקביל לעולם שלנו. כלומר, קיימת מציאות בה ישראל הוקמה באוגנדה ו”דמדומים” מעולם לא יצא לאור, למשל. והדבר המביך הזה שקרה לך- כן, אתה יודע על מה אני מדבר, כולם יודעים על הסיפור המביך הזה- לא קרה.

בניסיון להבין לעומק ולפתח את התאוריה הזו, שני מדענים בשם הנס מורבק וברונו מרצ’ל בנו ניסוי מחשבתי, שאותו פיתח והרחיב מדען נוסף בשם מקס תגמרק. לניסוי קוראים “התאבדות קוונטית”, והוא פחות או יותר לוקח את הניסוי המחשבתי המפורסם “חתולו של שרדינגר”, ומציב את החוקר במקום החתול. הרעיון של הניסוי הוא לבנות דרך להוכיח את פירוש העולמות המרובים, והוא בנוי בצורה כזו: לוקחים את החלקיק הנ”ל, ההוא שיכול לנוע בשני כיוונים בבת-אחת, ובמקום לחבר אליו סביבון מחברים אליו אקדח. האקדח מחובר אל החלקיק בצורה כזו שאם החלקיק נע בכיוון אחד, האקדח יורה פעם אחת, ואם הוא נע בכיוון השני- האקדח רק משמיע “קליק”. מפעילים את המכונה הזו כמה פעמים- אמור לצאת סדר אקראי של יריות וקליקים. עכשיו החלק הטוב של הניסוי, שמסביר את השם האפל של הניסוי: החוקר מצמיד את האקדח לרקה ומפעיל את המכונה עשר פעמים. לפי חוקי הסטטיסטיקה, העוזר של החוקר ישמע את האקדח משמיע כמה קליקים- שניים-שלושה, לא יותר- ואז… בום. אבל בוא ננתח את מה שקורה כל פעם שהמכונה מופעלת, לפי פירוש העולמות המירובים: המכונה מופעלת, והחלקיק זז לשני הכיוונים. נוצרים שני עולמות, אחד בו האקדח ירה ואחד בו האקדח משמיע קליק. בעולם בו האקדח ירה, החוקר נורה למוות, והתודעה שלו נגמרת. ובעולם השני, בו האקדח רק השמיע קליק, החוקר ממשיך בחיים שלו, שמח וטוב לב. אז אם אנחנו נעמיד את עצמנו מול האקדח ונפעיל את המכונה אלף פעמים, בכל פעם שהמכונה תפעל יהיה עולם אחד בו אנו מתים, ועולם אחד בו אנו חיים. אבל הנה הקטע המעניין: מכיוון שאנחנו לא יכולים לחשוב או להיות מודעים בכל צורה שהיא בעולם שבו האקדח ירה, מבחינתנו האקדח השמיע קליק אלף פעמים. במילים אחרות, האדם העומד מול האקדח חי חיי-נצח סובייקטיבים, או- “חיי-נצח קוונטיים”. אגב, מקס תגמרק מציין שבניסוי הזה, החוקר שמע אלף קליקים, אבל העוזר שלו ראה אותו מקבל קליע לרקה באלף עולמות אחרים. בנוסף, מקס מציין שהניסוי הזה רק יוכיח את התאוריה לחוקר עצמו, וספק שאנשים אחרים יאמינו לו.

אז איך כל זה מתקשר לסרטי אקשן? שמח ששאלת, קורא היפוטתי, אבל פעם הבאה בבקשה לא לקטוע אותי באמצע. אם ניקח את פירוש העולמות המרובים ונשליך אותו על סרטי האקשן, ונצא מנקודת הנחה שאם אנחנו רואים את הסרט- כנראה שהדמות הראשית שרדה עד סוף הסרט, אחרת הדמות לא יכלה לספר לנו את מה שקרה בסרט, הסרט כולו הופך להוכחה לקיומם של “חיי-נצח קוונטיים”. סרטי אקשן בעצם מראים לנו את החוויה של החוקר בניסוי- אם יש סיכוי, אפילו הכי קטן, שהקליע יפספס את גיבור הסרט- בעולם אחד משני העולמות שנוצרו זה יקרה, ורק בעולם הזה הגיבור ימשיך לירות בבני-מיעוטים להנאתו. בכל שאר העולמות, הגיבור כמובן מת.

ואם ניקח את התאורייה אפילו יותר רחוק- סרטי אקשן הם בעצם מטאפורה לחיים שלנו: במהלך החיים שלנו, לכל אחד מאיתנו היו אלפי הזדמנויות להיהרג באלפי דרכים משונים-  תאונות דרכים, מחלות, בלוג מוצלח מידי- לא חסרות דרכים מחרידות למות ביום-יום שלנו. אבל אם אתם, קוראים היפוטתיים, יושבים מול המחשב וקוראים את המילים האלה- סימן שאתם חיים, ובכל אחת מההזדמנויות למות- שרדתם. אז או שאתם שוכבים עם פורטונה– ובמקרה כזה, וואלה יפה לכם, אתם יכולים להכיר לי אותה?- או שפירוש העולמות המרובים נכון, ואנחנו פשוט נמצאים בעולם היחיד בו לא מתתם בצורה מחרידה.

אז עד הפיצול הקוונטי הבא- המשך גלישה מהנה! ותזכרו, כפתורים גדולים ואדומים בקופסאות זכוכית עם כתובות “לא ללחוץ” תמיד מפעילים מכונה לייצור שוקולדים וכסף ואהבה של אמא.

לכתבה עליה התבססתי לחצו כאן.

Leave a Reply! תגיבו ואולי תזכו בפטיש שניצלים!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s